<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף קנח.</h2>
בשם הר' שמעון מיונבילא ז"ל. דחששת שמא התפיסה צררי לא שייך אלא במת מתוך יישוב הדעת על מיטתו, דרגיל' להתפיס צררי שלא תטרח לב"ד, אבל נהרג או מת פתאום לא, וכן פסק בדבר כזה שנפל הבית על בעלה. ומתוך כך נר' להר' מאיר בר ברוך דאפי' לישבע אינה צריכה כיון דלא חיישי' לצררי. ויש לישב טעמו של הר' שמעון, הואיל ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים לא מסיק אדעתיה דלימות שיתפיסנה צררי. וכן כתב מו' הר' שמריא בתשובתו, ודמיא להך דאמ' חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין. ואסקי' עלה בירושלמי [מעשרות פ"ג ה"א], הדתמר כשמת מתוך היישוב. והש' ישוב ויוסיף ידו שנית ממרומיו לקנות שאר עמו ויפן לטובה ממקומו.
